אם אתם לא חדשים בבלוג זה, אז אתה חייבים לשאול את עצמכם למה הפוסט המקורי נכתב באנגלית.. שימו לב שאני כתבתי את זה מאפס, כלומר כתבתי באנגלית – ואחר כך תרגמתי בעזרת גוגל לעברית.
ובכן, מעשה שהיה כך היה… פליקס – חבר של כפיר, היה כאן באיזה שהוא יום אחר בית ספר.
אגי, אמא שלו, אמרה לי שהוא אוהב את הקציצות שהכנתי כשהוא היה כאן. זה החמיא לי מאוד.
יש 2 סוגים של קציצות שאני יודעת לעשות:
- הקציצות של אורנה (אחותי) – היא עושה קציצות עם תפוחי אדמה. כמובן, הגרסה שלי היא לא בדיוק כמו שלה, ואני חייבת להודות שאני אוהבת את מה שהיא עושה הרבה יותר ממה שאני עושה, אבל רוב הילדים שמגיעים לכאן אוהבים את זה.
- קציצות אה-לה-רונית – רונית היא הגננת של יואב. היא צמחונית, אבל היא עושה את כל האוכל לילדים.
אם יש דבר אחד שכל הילדים אוהבים לאכול לאורך השנים זה הקציצות של רונית. וכשאני אומרת כל הילדים – אני מתכוונת – כל הילדים. גם מי שאוהב פסטה לבנה בלי רוטב. גם מי שאוהב רק אורז לבן. כולם. אין חריגים.קיבלתי את המתכון מציפי ליטוין (היא גם צמחונית …). רונית באה ללמד את ציפי איך לעשות קציצות והיא שלחה לי את המתכון שלה כתוב בכתב יד. כמובן שאיבדתי את הפתק.
אז השתמשתי בדמיון שלי להמציא מחדש את המתכון. אפשר היה לחשוב שזה היה קל יותר לשאול רונית איך היא עושה את הקציצות |(בכל זאת, אני רואה אותה פעמיים ביום בכל יום בשבוע כשאני מביאה את יואבי לגן …), אבל הייתי עצלנית מכדי לשאול .. (או כמו שהילדים שלי אומרים "אמא, אנחנו אוהבים הקציצות שלך – אבל הן לא טובות כמו הקציצות שרונית עושה ":-()
אז בפעם הבאה שפליקס הגיע לכאן, רציתי לעשות את הקציצות שהוא אוהב, אבל לא הייתי בטוחה איזה סוג עשיתי. בסופו של דבר, עשיתי "קציצות אה-לה-רונית". נתתי כמה לאגי, והיא ניסתה את זה ואמרה שהיא תשמח לקבל את המתכון כדי להכין לאורחים שמגיעים אליהם בקיץ הקרוב לחודשיים. בטח – אמרתי, אני אכתוב לך את המתכון ואני אתן לך את התבלינים. וכשהכנתי את הקציצות, אני אפילו צילמתי את כל השלבים
