החלטות

לפעמים נדמה שההחלטות שאנחנו עושים בחיים, משפיעות רק עלינו. על מהלך החיים שלנו. אולי של הילדים/ההורים שלנו. אבל בעיקר עלינו.

אבל זה לא נכון.

לפעמים נדמה שחוסר ההחלטה שלנו תימנע שינוי או השפעה על החיים שלנו.

אבל זה גם לא נכון.

לפעמים, בדיעבד, נדמה שהבחירה בברירה מסויימת היתה שגוייה והברירה האחרת יכלה לתת תוצאה טובה יותר.

אבל בעצם – אין דרך לדעת אם זה נכון.

ולפעמים, כשמישהו אחר עושה החלטה, יש נטייה לחשוב שאילו היינו במקומו היינו בוחרים אחרת או שלא.

וזה ממש דבר שלא נכון לעשות אותו. כי אף פעם, אף פעם לא נהיה באמת "בנעליים שלו" ולא נוכל באמת לשקול בעד ונגד באותו המצב.

 

לפעמים צריך פשוט לכבד את ההחלטה. גם אם היינו רוצים שהבחירה תהיה אחרת.

להמשיך לקרוא

נהירה

(גם הפוסט הזה, כמו רבים וטובים ממנו היה בטיוטות זמן מה, בערך מסוף אוגוסט…. זה לא מפריע לו להיות רלוונטי בדצמבר….)

הרבה אנשים עזבו הקיץ הזה את האיזור שלנו וחזרו לישראל. אני מכירה באופן אישי 3 משפחות ושמעתי על הרבה משפחות אחרות שחזרו.

אולי זה יישמע מוזר, אבל זה עושה אותי שמחה ומלאת תקווה. קודם כל, כי בכל בוקר כשאני מתעוררת ובכל לילה כשאני נרדמת, אני חושבת על חזרה לישראל, והעובדה שאנשים שהיו כאן שנה, או ארבע, או 9 או 13 שנים חוזרים לישראל עם ילדים בכל הגילאים, מורידה מרמת החששות שלי שמא הרצון שלי לחזור לא יתממש.

החזרה של משלחות לישראל משמחת אותי גם כי  זה אומר שהנהירה (המורגשת עד מאוד) מישראל החוצה היא לא חד צדדית, ויש אנשים שעדיין מאמינים בטוב הארץ ורוצים לחזור אליה גם אחרי שנים בארץ הנוחות והשקט הנפשי….

להמשיך לקרוא

קובה דלעת

נועם באה לבקר אותנו לחודש. למי שלא יודע – נועם היא האחיינית שלי ואני הכי אוהבת אותה בעולם. חוץ מאיזה סצינה של בכי של חמש שעות שהיא דפקה לי כשהיא היתה בת שמונה חודשים, היא נסיכה אמיתית ומהממת ויש לה יכולת מופלאה לדובב פולניות זקנות ונודינקיות (וכאלה יש במשפחה שלנו לפחות 5….).

בדרך כלל, כשאנחנו נפגשים איתה, היא מגיעה בחבילה של 3 לפחות (ביחד עם אורנה אחותי, ורועיקי – שהוא האח הגדול שלה וגם אותו אני הכי אוהבת בעולם (לכל הפולניות הזקנות – זה לא אומר שאני לא אוהבת את שאר האחיינים שלי הכי בעולם, אבל כרגע הם לא נושא הפוסט :-) )) . אבל הפעם היא באה לבד, שזה אומר שיש לנו את האפשרות הנדירה לא לחלק את תשומת הלב שלנו בין 3 אנשים מצד אחד ומצד שני, לה אין את האפשרות לסמוך על זה שיש עוד אנשים שיחלקו את תשומת הלב שאנחנו דורשים.

זה נהדר :-) :-) :-) .

להמשיך לקרוא

ג`וליה

לפני שלוש שנים וקצת, כתבתי  את הפוסט הזה. כתבתי אותו מהלב, ובאהבה רבה, מתוך געגועים לספתא ג'וליה. זה היה אחד הפוסטים שנקראו הכי  הרבה והגיבו עליהם הכי הרבה אנשים, כולל  ספתא ג'וליה בעצמה

אם הייתי יכולה לכתוב אותו מחדש היום, הייתי כותבת אותו בדיוק ככה. מלא באהבה וגעגועים.

קרן ואני לא נולדנו בתור בנות למשפחת ששון, אבל מגיל צעיר מאוד הרגשנו חלק מהמשפחה. ברגעים קשים וברגעים טובים, תמיד ידעתי שיש לי לאן לחזור כשהייתי צריכה בית. בכל פעם שבאנו לבקר בישראל, באנו לבקר ביום שישי, כי בית זה איפה שהלב והמשפחה שלך נמצאים.

לפני כמה חודשים איבחנו אצלה סרטן. לפני שבועיים בערך המצב התדרדר. מרגע ששמעתי,  הכנתי את עצמי.

יש רגעים שהחיים כאן רחוקים מהחיים שלי. אתמול היה יום כזה. התעוררתי וראיתי סמס משמרית. בלי לקרוא ידעתי שזה נגמר.

לא יכולתי להגיע לבקר בבית החולים. לא יכולתי להגיע ללוויה .אפילו לשבעה אני לא אגיע. הייתי רוצה להיפרד. הייתי רוצה להיות שם – אבל אני לא.

קראתי את הפוסט ההוא וחשבתי שבדיוק ככה אני רוצה לזכור אותה. עם הסיפורים, עם הילדים , עם החיוך הזה, עם הבישולים וה"טעם של בית ביום שישי". עם המקלחת  בסיום הבישולים, הארוחה והניקיונות שסימנה את סוף יום שישי ותחילת הסופש.

תמיד אמרתי לעצמי שאני אבוא יום אחד ואכריח אותה ללמד אותי את כל הבישולים שאני כל כך אוהבת שהיא עושה. ואף פעם לא יצא לי, עכשיו כבר לא יצא לי.

אבל יום אחד, אני אבוא למטבח שלה ואני אבשל שם ארוחת שישי בצהריים, על השרפרף-קרש שלה ואני אזכר איך היא אף פעם לא נתנה לי לבשל איתה, אבל תמיד תמיד שמחה שבאתי וישבתי במטבח שלה בזמן שהיא בישלה וסיפרה לי סיפורים על החיים שלה.

כזאת היא ספתא ג'וליה - הספתא שאני הכי מתגעגעת אליה בעולם.

איפה הייתי בשנה האחרונה?

הפוסט הזה מתנגן לי בראש כבר כמה שבועות. יותר משאני רוצה לכתוב אותו אני יודעת שאני צריכה לכתוב אותו, אחרת אני אחזור על אותן טעויות גם בשנה הבאה.

אני כותבת את הפוסט הזה בעברית, אחר כך אני אתרגם אותו לאנגלית. למה? כדי שתהיה לי תשובה לכל מי שיגיד לי "למה את עושה את זה?" או יותר נכון "למה את לא עושה את זה?". ומכיוון שאני חיה כאן, בסאניוייל ורוב החיים שלנו מתנהלים באנגלית, אז כדאי שתהיה לי תשובה מוכנה מראש בכל שפה…

פתחתי את העמוד הראשון של הבלוג שלנו. זה שהקפדתי בעבר הרחוק מאוד לעדכן כל כמה ימים. זה שלא עדכנתי אחרי שברק נולד כי לא הייתי מסוגלת לשבת ולכתוב. זה שהבטחתי לעצמי לעדכן פעמיים בחודש, כש-אלה הלכה לגן רונית ויואבי נכנס לקינדרגרדן, ונשארתי רק עם ברק. זה שבאמת עדכנתי באותו הזמן, ומאז כמעט ולא.

אז איפה הייתי בשנה האחרונה? זאת לא שאלה שקשורה לטיולים (למרות שהייתי בניו-יורק…), זאת שאלה של הווייה וכתוצאה ממנו זאת גם שאלה של מיקום פיזי.
הייתי בבית – שהוא גם הבית וגם מקום העבודה שלי, הייתי בבית ספר והייתי בבייסבול. אלו שלושת המקומות שהייתי בהם בשנה האחרונה. זה מילא את כל ההווייה שלי, וכתוצאה מזה של כל המשפחה שלנו. זה מילא את כל הזמן שהיה לי וזה רוקן את כל המשאבים הנפשיים שלי.

ובגלל זה אני כותבת את הפוסט הזה. כדי שאני לא אשכח. כדי שבפעם הבאה שאני חושבת לקחת על עצמי משימה ארוכת טווח, כמו כל אחד מהמקומות שהייתי בהם בשנה האחרונה, יהיה מי שיבוא ויזכיר לי שאני צריכה לחשוב על זה טוב טוב טוב. לא אומרת שאני לא אעשה את זה, אבל אני צריכה לנשום עמוק לספור עד 10,000 ולחכות עוד שבוע לפני שאני מחליטה.

להמשיך לקרוא

At last – Meatballs A-LA-RONIT

***************************************************************************************************
If you want to see the Hebrew version of this post click here

***************************************************************************************************

 If you are not new to this blog, then you must be asking yourself why is this post written in English…. and I am writing this from scratch – meaning, writing in English – not just translating from Hebrew

Well,  Felix – Kfir's friend was here for Playdate the other day. Agi, his mom, told me that he liked the meatballs I prepared the last time he was here. I was flattered. There are 2 kinds of meatballs I know how to do:

  • Orna's meatballs (my sister) – she makes meatballs with potatoes. Of course, my version is not exactly as hers, and I have to admit I like hers a lot more than I like mind, but most of the kids who come here like it.
  • Meatballs A-LA-RONIT – Ronit is Yoav's daycare teacher. She is a vegetarian, but she makes all the food for the kids. If there is one thing that all the kids like to eat throughout the years it is Ronit's meatballs. And when I say all the kids – I mean – ALL the kids. Even those who like plain pasta without sauce.Even those who like only white rice. Everyone. No exceptionsI got the recipe from Zipi Litvin (she is a vegetarian too…). Ronit came to teach Zipi how to make the meatballs and she sent me her notes
    Of course I lost the note, so, I used my imagination to re-invent the recipe.
    One would think it would have been easier to ask Ronit how she makes the meatballs (as I see her twice every weekday…), but I was to lasy to ask..  (or as my kids say "Mom, we like these meatballs – but they are not as good as the meatballs Ronit is making" :-( )

So the next time Felix came here, I wanted to make the same meatballs, but I wasn't sure which one I made. Eventually, I made "Meatballs A-LA-RONIT". I gave some to Agi, and she tried it and said she would love to have the recipe to prepare for their guests coming for 2 month during the summer. Sure – I said, I'll write you the recipe and give you the spices. And the next time I prepared the meatballs, I even took pictures of all the steps

להמשיך לקרוא

כמה פעמים אפשר לבקש את אותו מתכון? (לביבות גבינה)

פוסט ראשון אחרי הרבה הרבה זמן, תמיד טוב לפתוח עם משהו שאני אוהבת לאכול…
אחות שלי, קרן, עושה לביבות גבינה מעולות. היא אומרת שזה כמו פנקייק, רק עם גבינה ומעט מאוד קמח.
לא יודעת כמה פעמים ביקשתי את המתכון. הרבה. מאוד.
כל פעם אני מנסה. אף פעם לא מצליח לי כמו שלה. אבל זה לא מפריע לי לשכוח ולבקש שוב אחרי כמה פעמים, כי זה כל כך טעים והילדים מתים על זה.

לביבות גבינה  מיכל הבייביסיטר מתל נוף

מרכיבים
250 גרם גבינה לבנה
2 ביצים
3-4 כפות קמח (רגיל או תופח)3-4 כפיות סוכר
מעט תמצית וניל

הוראות
לערבב היטב לתערובת אחידה
מעט שמן במחבת (או ספריי)
לטגן משני הצדדים (להפוך כשמתחילות בועות)

 

 

 

בזכות ליעד – עוגות יומולדת

ליעד היתה צריכה מתכון זריז לטובת יומולדת.
יש לי שניים. עובדים תמיד. כל הילדים אוכלים. גם האמריקאים/סינים/טאייוונים/הודים…..

מה שטוב בשני המתכונים האלה, זה שהם מינימום עבודה – מקסימום תגובות חיוביות מהילדים (והמבוגרים…) . לא מפרידים, לא מקציפים, לא עושים פעולות מסובכות. 5 דקות עבודה כולל שקילות . מערבבים -  ולתנור.

על הראשון – צריך לתת קרדיט לקרין גורן.על השני – צריך לתת קרדיט לחברה של חברה של חברה של קרן אחותי.

שני המתכונים מיועדים לתבנית 26 עגולה. אם משתמשים בתבנית מלבנית (20 על 30 בערך), אז אני מכפילה פי 1.5 ומפרישה מעשר מהבלילה המוכנה – בערך כוס, ועושה מזה 5 מאפינס שוקולד)

מתכון 1 – עוגת שוקולית של קרין גורן:
חומרים לעוגה:4 ביצים
1 כוס קמח תופח ( 140 גרם)
1 כוס סוכר (200 גרם)
1 כוס שוקולית
תמצית וניל
1 כוס שמן
1/2 כוס שמנת מתוקה

חומרים לציפוי:
חצי כוס שמנת מתוקה (125 מל)
100 גרם שוקולד

הוראות הכנה:
עוגה:
מערבבים יבשים
מערבבים רטובים
מערבבים יבשים עם רטובים
מכניסים לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות, לחצי שעה – 40 דקות אולי יותר, תלוי בתנור.
לנעוץ קיסם – עד שהעוגה יציבה והקיסם יוצא כמעט יבש לגמרי (עם פירורים לחים) .

ציפוי:
לפני שהעוגה מוכנה – מרתיחים שמנת מתוקה.
שופכים על השוקולד.
מחכים דקה.
מערבבים טוב טוב טוב עד שכל השוקולד נמס.
שופכים על העוגה איך שהיא יוצאת מהתנור.

 

מתכון 2 - עוגת שוקולד יומולדת פרווה
חומרים לעוגה:
4 ביצים
2 כפות קקאו
2 כוסות קמח תופח ( 280 גרם)
1.5 כוס סוכר (300 גרם)
תמצית וניל
כוס שמן
כוס מים

חומרים לציפוי:
100 גרם שוקולד מריר
4 כפות מים (או חלב)
50 גרם מרגרינה (או חמאה)

הוראות הכנה:
עוגה:
מערבבים יבשים
מערבבים רטובים
מערבבים יבשים עם רטובים
מכניסים לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות, לחצי שעה – 40 דקות אולי יותר, תלוי בתנור.
לנעוץ קיסם – עד שהעוגה יציבה והקיסם יוצא כמעט יבש לגמרי (עם פירורים לחים) .

ציפוי:
לפני שהעוגה מוכנה – ממיסים שוקולד על בן מארי.
מוסיפים מים. מערבבים טוב טוב טוב.
מוסיפים מרגרינה. מערבבים טוב טוב טוב טוב.
שופכים על העוגה איך שהיא יוצאת מהתנור.

(מצד שני – אם אין לכם בעיה שיהיה בזה מוצרי חלב, אז תעשו את הציפוי מהעוגה הקודמת – פי אלף יותר טעים :-) )

 

מזל טוב רומי !!!!

צאי בהצלחה לדרכך חדשה

מספר אירועים בזמן האחרון נתנו לי את ההזדמנות להסתכל קצת על החיים בכלל ובפרט.

המסקנה העיקרית שלי היא שהחיים מורכבים ממסכת אינסופית של בחירות והתמודדויות עם הבחירות שלנו.

המסקנה המשנית שלי היא שכל אחד עושה את הבחירות שלו, ואנחנו לא יכולים לעשות את הבחירות של אחרים עבור עצמם או להתמודד את ההתמודדות שלהם עם הבחירות שלהם - כל מה שנשאר הוא לראות את המצב כמו שהוא ולעשות את הבחירה שלנו איך להתמודד עם המצב.

לא תמיד זה קל. האמת – תמיד זה לא קל. אבל ברגע שמבינים את זה, קל יותר להבין כל החלטה שעושים.

להמשיך לקרוא

התחדשות

לפני שלקחו אותו, דיברתי אליו יפה, אמרתי לו שאני אוהבת אותו. מאוד. שאף אחד בעתיד לא יחליף אותו בליבי. הסברתי לו שזה לא הוא. זה אנחנו. הוא לא אשם. הוא יכול להכיל הכל. זה אנחנו שאגואיסטים ומחפשים נוחות. באמת. שימצא לו אנשים אחרים שיהיו יותר טובים אליו.

לא נראה לי שזה עבד. הוא עדיין נעלב.

להמשיך לקרוא