פרץ של יצירה

את הפוסט הזה כתבתי לפני שנה ורבע. לא העלתי אותו לאתר כי חסרו לי כמה תמונות. אז הוא ישב שם וחיכה. והיום אמרתי לעצמי – למה? כתבת כל כך יפה, למה להחביא לעד? שחררי.

שיחררתי.

**********************************************************************************************************

פרץ של יצירה ועשייה נחת עלי. לא יודעת מה גרם לזה.

אולי זאת העובדה שכבר הרבה זמן אני רוצה לסדר את הבית כמו שצריך, אולי זאת העובדה שחזרנו מביקור בישראל ויש לנו קצת זמן לפני שמתחיל שוב הבלאגן של בית ספר ואולי (אם נהיה כנים עד הסוף) זאת העובדה ששבוע שלם לא יצאתי מהבית כי הגב שלי היה תפוס ויואבי היה חולה.

ככה או ככה, הפרץ הזה שלי הדביק גם את זאביק (שלא לומר, לא היתה לו ברירה כי ככה החלטתי :-) ) וביום שבת הוא נסע ל LOWES, קנה עצים, נסע לנגריה, עבד שם כל היום – סימן, שייף, ניסר, קדח – בקיצור ניגר את עצמו לדעת (ונהנה מעבודת כפיים שהוא ממש אוהב…).
בסוף היום הוא חזר עם ערימת קרשים מהוקצעים ומחכים לצביעה.

להמשיך לקרוא

ככה. סתם.

אמצע הלילה. זאביק ביוטה גולש עם חברים. מחר בבוקר חוזרים לבית ספר אחרי שבוע של "חופשת סקי" (שבה הילדים לא גלשו אפילו שנייה, למרות שבכל שבוע רגיל הם גושלים פעמיים בשבוע, אלופים!)

שלושה ילדים ישנים על מזרונים בחדר שלהם. זה לא שהמיטות שלהם לא טובות, אבל "באופן חד פעמי" הרשתי למרות שמחר יש בית ספר. הם שמחו – ואני, מה עוד יש לי חוץ מאשר לעשות אותם שמחים?

ביליתי את כל הערב מול הטלויזיה, זאביק 8 פרקים מאחור, ועכשיו במקום ללכת לישון, אני מסדרת את הבית וחושבת, כמו שיוצא לי הרבה פעמים כשאני ערה בשעות האלה, ולא משנה מאיזה צד של הלילה הגעתי לכאן.

באנו לכאן לפני ארבע וחצי שנים כמעט. לא עבר יום שלא רציתי לעלות על מטוס ולחזור הביתה. לא משנה כמה שנים עוד נהיה כאן – הבית תמיד יהיה שם.
הסכמנו על שנה, עברנו לשנתיים, נכנעתי לארבע ועכשיו בהחלטה מושכלת לפחות עוד 3 שנים לפנינו. 

באנו כדי שלזאביק תהיה הזדמנות להתנסות בדברים חדשים, אחרים, המשכנו מחוסר ברירה ועכשיו אנחנו מסתכלים קדימה בגלל העתיד של הילדים שלנו.

למרות שזה אולי נראה ככה, זה לא פוסט של התנצלות. להיפך. אחרי הרבה ימים אני מבינה עכשיו שזה הדבר שנכון בשבילנו לעשות עכשיו. לא בשביל זאביק או בשבילי, אלא בשבילנו כמשפחה. הראש תמיד ידע את זה, אבל הלב מפנים את זה רק עכשיו.

לילדים שלנו תהיה הזדמנות לבחור איפה להיות. כאן או שם. במקום של הראש או במקום של הלב. בלי להיות תלויים באף אחד אחר. אני חושבת שאני יודעת מה הם יבחרו – אבל היום שבו הם יחליטו בשביל עצמם עוד רחוק ממני שנות אור (וגורם לי לחרדות קיומיות קשות כל הזמן…)

האם אלו היו ההחלטות הנכונות לעשות לפני 4.5 שנים או לפני שנתיים – אני לא יודעת. אני יודעת שהגיע הזמן לשים את המחשבות על הנתיבים החלופיים שיכולנו לבחור בחיים שלנו ולהסתכל קדימה על הנתיב שכן בחרנו.

מישהו פעם אמר לי שברגע שאתה מציב את הרגל שלך על המטוס שלוקח אותך לרילוקיישן – אתה מתחיל לחיות חיים כפולים: כשאתה כאן – אתה רוצה להיות שם, כשאתה שם – אתה רוצה להיות כאן. זה נכון, לגמרי. חשבתי את זה כל הזמן. אבל עכשיו, כשאני כאן – אני חיה כאן, וכשאני שם – אני חיה שם. וזהו. ככה מתחילים.

התחדשות

לפני שלקחו אותו, דיברתי אליו יפה, אמרתי לו שאני אוהבת אותו. מאוד. שאף אחד בעתיד לא יחליף אותו בליבי. הסברתי לו שזה לא הוא. זה אנחנו. הוא לא אשם. הוא יכול להכיל הכל. זה אנחנו שאגואיסטים ומחפשים נוחות. באמת. שימצא לו אנשים אחרים שיהיו יותר טובים אליו.

לא נראה לי שזה עבד. הוא עדיין נעלב.

להמשיך לקרוא

ראש השנה תשע"ד בסימן "שובם של הג'דיי"

ראש השנה תשע"ד – ראש השנה השלישי שלנו בעמק הסיליקון.
השנה חגגנו אצל אפרת ויניב עם גלעד ודפני.
אין מה להגיד – היה נעים ומאוד מאוד מאוד טעים….

(כשאפרת תשלח לנו את התמונות מערב החג, נצרף אותן לכאן בשמחה רבה… רמז, רמז….)

****************************************************************************************************

אבל בלי להמעיט מערכו של ערב ראש השנה, האטרקציה של החג היתה ההחלטה המאוד מאוד מאוד נבונה לבלות את החג בחופשה משפחתית בדיסנילנד ולגולנד.

היה מ-א-מ-ם ! ! !

את הפוסט(ים) המלא תקבלו בהמשך (לא מתחייבת על רביעי, אבל כן על חמישי…), אבל בינתיים, שימו לב לעתיד לבוא:


Download Video

ואת העתיד לבוא הבא:


Download Video

דארת ויידר והאימפריה – הישמרו !!!!

 

יוסמיטי – אבל מהצד

אנחנו מאוד אוהבים את הפארק הלאומי יוסמיטי (Yosemite National Park). לטעמי, אחד המקומות המדהימים בעולם, ולמזלנו, הוא במרחק 4 שעות נסיעה. פה זה נחשב ממש קרוב. היינו שם כבר כמה פעמים (וכן, אני יודע שאנחנו חייבים איזה שלושה, ארבעה, חמשת אלפים פוסטים על יוסימיטי. הם ימשיכו לחכות), וכל פעם יצאנו מוקסמים מחדש.

ברגע שנעמה החלטנו שהיא והילדים נוסעים ל-8 שבועות לישראל בקיץ, ואני מצטרף 4 שבועות אחרי (היינו רציניים הפעם, הזמנו כרטיסים כבר בנובמבר!!!), היה ברור לי שאחד הדברים שאני עושה זה טיול ברגל ביוסמיטי (או באנגלית – hiking Yosemite).

הודעתי לתמר שאלי מוחרם לסופ"ש. תמר הודיעה לי שזה "יעלה" לי בשני ערבי בייביסיטר. לחצנו ידיים, ואלי ואני ניגשנו להתחיל לתכנן.

להמשיך לקרוא

שאסטה – יום 3

3 לילות שישנים בהם בחדר אחד עם כל הילדים. ממש ממש ממש מעט שעות שינה. אני כבר לא מתפקדת. חלקים שונים במהלך היום והנסיעה עברו עלי בשינה…..

בבוקר, זאביק לקח את הילדים לאכול ארוחת בוקר (כמו בכל הבקרים במלון) – אני המשכתי לישון. כשהם חזרו, הילדים צפו בטלויזיה ואנחנו חילקנו את הזמן בין לארוז ולשעשע את אלה. הצלחנו לארוז את עצמנו ולצאת ברבע לאחת עשרה.

להמשיך לקרוא

דוב טוב

אבא מסביר לכפיר על אגם שאסטה, איך יצרו אותו, על הסכר, על החשמל שמפיקים  בעזרת המים שנופלים מגובה גבוה.
כפיר: " אבא, זה לא יכול לעשות חשמל אם אין בפנים דובינה , נכון?"

תמונות של ה"דובינה" המפורסמת

 

שאסטה -יום 1

בואו ננסה  את זה… לכתוב פוסט ישר מהטיול ולא להגיד לעצמי "כשאני אחזור הביתה אני אכתוב פוסט מה זה ארוך…."

ממוריאל דיי הגיע. זה היום שזוכרים את כל הגימלאים של הצבא, את כל מי ששירת אי פעם ואת כל מי שנפל במסגרת שירות צבאי באחת מהזרועות של צבא ארה"ב. על אותו עיקרון כמו יום הזיכרון בישראל, אבל בכלל לא דומה.

כמו כל החגים פה,גם היום הזה הוצמד לסוף השבוע כדי לקבל סוף שבוע ארוך, שבאופן רשמי פותח את עונת הקמפינגים (וכפועל יוצא מכך גם את עונת הטיולים), ככה שבפועל רוב האנשים לא ממש שמים משהו על הזיכרונות ושמים הרבה מאוד על קראוונים, נגררים,שמורות טבע ופקקים בדרך הביתה ביום שני בערב.

להמשיך לקרוא

תמונות של יואב

לכבוד היומולדת, תולים בגן של יואב תמונות של "ילד היומולדת".

במקום בגן, חגגנו את היומולדת של יואב בבית, וכל ילדי הגן באו אלינו הבייתה (נעמה תכתוב על זה פוסט מתישהו).
אז את התמונות תלינו אצלנו בבית (על הדלת, על הקירות), ועכשיו אנחנו גם חולקים אותן איתכם.

להמשיך לקרוא