פנינו לאן?

לפני שש ומשהו שנים, נחתנו בארצות הברית, ביום שישי בבוקר. ביום שני, יואב הלך לראשונה לגן סמדר – לא נרשמו תקלות או התנגדויות.

ביום שלישי, כפיר הלך לראשונה לגן רונית. זאת היתה הפעם הראשונה שפגשתי את רונית בעצמה. הייתי מוצפת רגשית בחוסר הרצון שלי להיות בארצות הברית, וכפיר היה נרגש ומפוחד בעת ובעונה אחת ועשה לי סצינת בכי רצינית במיוחד (וככה זה נמשך כל יום עד אפריל…). רונית, במפגש הזה, לא הרשימה אותי במיוחד והיתה מאוד "לא ידידותית למשתמש" – שבמקרה הזה היתה אני… היא שלחה אותי מהגן ואמרה שהן יתמודדו עם כפיר ושאני אחזור עוד שעה וחצי. חזרתי. היה לי ילד עצוב ותחושה כבדה בלב.

חצי שנה נמשכה התחושה הזאת, היו לי ולרונית התנגשויות על כל מיני דברים קטנים שנראו לי בזמנו ענקיים. ככה זה, כשאת בתוך הבלאגן והכל מסביב רוגש ורועש כל עכבר – נראה פיל….

אחרי חצי שנה, כשהתבררה מצבת הילדים שממשיכים בגן בשנה הבאה, הוסרה העננה שהעיבה על מערכת היחסים שלי עם הגן ועם רונית וכפיר פרח בגן מאותו רגע והלאה והיה הילד הכי מאוד שאפשר. השנה השנייה של גן רונית, היתה שנה מהממת לכפיר, ואני – שמאוד רגישה לילד שלי הגדול, הפכתי להיות השגרירה של גן רונית אצל הורים שמחפשים גנים חדשים.

כשיואב עבר מסמדר לרונית, כבר הייתי מכורה לרונית. ורונית – היתה הרבה דברים בשביל הילדים שלנו. בשנה ההיא ברק נולד, ורונית לקחה את הילדים שלנו לסרט או לגלידה ועשתה איתם דברים ש"רק סבתות עושה, ואני כבר מוכנה להיות סבתא…"

בשנה השניה של יואב, הגן עבר טלטלה. קאתי, הסייעת של רונית, עזבה ובמקומה באה ריסה – יפנית, נשואה לבת-ימי, גרה בסיליקון ואלי ומדברת את יפנית-עברית ואנגלית (אבל הילדים חושבים שהיא מדברת רק באנגלית..). השינוי בשנה ההיא היה מדהים. אני חושבת שזאת גם השנה שרונית חזרה ללימודים ועולמות חדשים נפתחו לפני הילדים. במשך שבועות, יואב היה חוזר הביתה ומספר על מדינה כזאת או אחרת שהם למדו עליה היום, היצירות שעשו בגן הפכו משבלונות של יצירת ניירת מבוססת לימוד אותיות ליצירה של סושי מנייר קרפ וכדור הארץ מעיסת נייר. חדר נוסף נפתח בגן עבור הילדים, שם יש ספה שאפשר לנוח עליה או להתחבק עם רונית ולשמוע סיפור או לעשות פאזלים של 100, 200, 400 חלקים.

בשנים ש-אלה היתה בגן, למדתי מה עושים באמת בגן. אם בשנים הקודמות, הייתי מקבלת תשובות עמומות לגבי מהלך היום בגן, אז בשנתיים האלה, קיבלתי דיווחים שוטפים בזמן כמעט-אמת מזאת שאינה סותמת את הפה לשניה…. השנים האלה היו מאוד אמוציונליות אצלנו,כי בנות, בהיותן נחשיות מטבען, נוהגות אחרת מבנים, ומערכות היחסים ביניהן מטלטלות אותי בעוצמה בלתי נסבלת כמעט. אבל רונית, כמו סלע, לא נתנה לשום דבר מזה לטלטל אותה והמשיכה למצוא את הדרכים לנהל את הגן ואת הילדים בלי לשקוע לתוך המריבות של הילדות.

מרגע שברק נהרה, ידענו שהוא יגיע לרונית. גם הוא ידע ועשה לה חנדלכים שנים, עד בתחילת השנה הזאת, הוא הגיע לגן עם הבנדיטים הקטנים (בניגוד לבנדיטים הבינוניים והבנדיטים הגדולים מהחבורה שנהייתה לנו מגן רונית). השנה התחילה עם 6 ילדים וכרגע יש בגן 8 ילדים. לא אידיאלי לרונית, אבל ממש אידיאלי לילדים שלנו. כמה שזה עובד נהדר כשיש 12 ילדים על 2 גננות, זה עובד עוד יותר נדבר 8 ילדים על 2 גננות….

לפני שבועיים שאלתי את רונית מה קורה בשנה הבאה. לפני שבוע, לילך שאלה. ביום ראשון, בהודעה השבועית, רונית כתבה: "As for now enrollment for next year is taking place"נשמתי לרווחה. זאת תהיה השנה השמינית והאחרונה שלנו בגן רונית, ואני מצפה בכיליון עיניים לעשות את הכל "בפעם האחרונה".

אז זהו שלא. בשלישי בבוקר, בדרך להתנדבות שלי בבית ספר, קיבלנו הודעה מרונית שהתחילה ב"בהתרגשות ועצב מהול בשמחה אני מיידעת אתכם שהגן לא ייפתח בשנה הבאה…". הייתי בדרך החוצה מהבית ולקח לי כמה דקות להבין מה כתוב.

נכנסתי לבית ספר ועמדתי בכניסה ולא ידעתי מה לעשות. נשמתי עמוק וניסיתי להשתלט על השחור הזה שכיסה לי את הלב פתאום. לא הצלחתי. הרגשתי שנשמטת לי האדמה מתחת לרגליים. 7 שנים אנחנו בגן רונית, והשנה הבאה היתה אמורה להיות האחרונה. זאת שתוביל אותנו החוצה מכאן.  לא ככה.

לאט לאט אני מצליחה להתאפס חזרה. לילך ויעל לוקחות אותי לביקורים בגנים אחרים ואני לא יכולה שלא להשוות ולהגיד שזה קרוב, וליד וכמעט אבל זה לא גן רונית. והגננת, אולי טובה ומומלצת, אבל לא רונית….

האימהות בגן כתבו הודעות תודה משתפכות ומשתפות ואני רק רוצה לבוא לרונית ולהגיד לה, שתחכה עוד שנה. היא העוגן שלי. המקום שאני יודעת שטוב לילדים שלי, שבטוח להם ושהם גדלים להיות ילדים, בלי דאגות ומחוייבויות. פשוט ילדים

ואני יודעת שהיא לא תישאר. היא הולכת לעשות משהו מדהים ונפלא, ומגיע לה, באמת. מגיע לה לעשות מה שהיא רוצה ואני שמחה בשבילה הכי בעולם, כי למרות שהיא חושבת שהיא כבר זקנה, יש לה המון כוחות לעשות דברים נהדרים בשביל ילדים, וזה אומר שאת לא זקנה והכל בראש שלך והגיע הזמן שלך לעשות מעשה.. .

אבל בשבילי ובשביל זאביק והילדים שלנו, זה עצוב נורא… קצת כמו שמישהו עובר לצד השני של האוקיינוס, אפילו שהיא תהיה רק במרחק של 40 דקות נסיעה…

 

כדורגל

במסגרת הניסיון שלי להפחית מעומס הפעילויות שנופלות עלי ועל הילדים, החלטתי לוותר העונה על משחקי הכדורגל של יואב (וגם על האימונים…)

זאת עונה השניה שהוא משחק. רשמנו אותו לכדורגל כדי לנסות להיפטר מהבייסבול. לא הצליח….

בכל מקרה, גם הכדורגל כמו כל ספורט אחר בא לו באופן די טבעי. והמאמנת שלו, מרי, אמא של קיילב ונוע (ח) היא מהממת באופן טבעי. ובגלל זה אני מרגישה בסדר עם לפספס את המשחקים (והאימונים..)

אבל את התמונות אי אפשר לפספס..

 

טעם של בית

היה לי עוף מחולק לחלקים שהשתמשתי בשניצל שלו.

פחדתי שהוא יתקלקל,  אז לפני שהלכתי לפוקר, שמתי בסיר עם מים, קילפתי ירקות, שמתי מלח בקערית ואמרתי לזאביק:

- לקפות את המרק עד שאין קצף.

- להוסיף מים עד הקו.

- לשים ירקות ומלח

- לשים חצי מכסה

- לבשל על רתיחה נמוכה עוד שעה ורבע

חזרתי מהפוקר וברחוב היה ריח נעים של בית. לא הבנתי מאיפה מגיע הריח הזה באמצע הלילה, מכיוון שבהיותי דג זהב שכחתי לגמרי קהילתי על זאביק משימות.

עשה הכל, רק שכח לכסות חצי מכסה.

עשה הכל נכון, אבל לא שם חצי מכסה.

התאדה חצי מהמרק
יצא טעים, אבל מעט
1:30 לפנות בוקר, בדרך למיטה – אני לא עומדת בפיתוי.
לוקחת קערית מהארון, טובלת  בסיר של המרק ושותה ישר מהקערית
הצליח לך בעלי

ארוחת ערב מקסיקנית לנוני

לפני הכל – קרן, עזבי בשביל מה לך לקרוא? זה ארוך. מאוד. זה קשור בהרבה מתכונים של אוכל שיש בהם הרבה שלבים של הכנה. ותרי. אני אבוא בקיץ ואכין עם הילדים שלך. תצאי לסיבוב של כמה שעות עם הילדים שלי – ואנחנו נארגן ארוחת ערב. וגם ננקה אחרינו. אל תדאגי – זה לא כולל טיגונים ;-)

************************************************************************************************

נוני  - האחיינית המהממת שלי אכלה איתי אוכל מקסיקני כשהיא היתה אצלנו בקיץ שעבר. כבר אז היא אמרה שהיא רוצה מתכונית כדי להכין בישיבת צוות (של הצופים).

עכשיו זה כנראה כבר ממש בעניינים.

אז לפני הכל – הילה מ"ביסים" עושה אחלה אוכל ויש לה גם מתכונים מעולים לארוחה טורטיות (או בשמה העממי – ארחה מקסיקנית).

ויש מיליונים של מתכונים ברשת.

לפני הרבה מאוד שנים, עשיתי ארוחת טורטיות לכבוד משהו. נעזרתי בנעמה כדי למצוא מתכונים. ומאז הם הולכים איתי לכל מקום בדפדפת המתכונים שלי (בשלב מסויים זה כבר הפך להיות אירוע של הקבוצות שבהם עבדתי – היינו נפגשים אצלי בבית, הייתי עושה את כל הקניות מראש, היינו מתחלקים לזוגות/שלישיות וכל זוג/שלישיה היה מכין מתכון אחד מהרשימה – היה מגניב).

אני יודעת שיש דברים הרבה יותר טובים, אבל אני שומרת למתכונים האלה "חסד נעורים" והם טובים ואהובים עלי מאוד…

להמשיך לקרוא

שרינג


סבתא וברק חולקים שקית m&m. ברק מבקש מסבתא את הכתומים שהוא אוהב.

סבתא :" הנה, אני אתן לך כתומים, מה אתה תיתן לי?"

ברק: "עוד כתומים

תבשיל בקר לאבי (של ענת)

קרן, אחותי, דוגלת בשיטת בישול בשני צעדים. בגדול, זה אומר לקלף את כל הירקות, להכניס לסיר עם בשר או עוף ולתנור או לבישול על הגז ולתת לזה להתבשל בעצמו כמה שעות.

התבשיל הזה הוא כורח המציאות,  אין פה הרבה סוגים של נתחי בשר שלמים זמינים למי שאוכל בשר כשר.  יש קוביות בקר לבישול ארוך, יש צ`אך ויש בריסקט (חזה). כל הנתחים האלה מתאימים לבישול ארוך (ולא לבישול קצר דמוי סטייקים שרוב הבית מעדיף).
ניסיתי כל מיני דרכים, חלק עם לסגור את הבשר, חלק עם לבשל את תפוחי האדמה קודם, חלק עם בשר למטה, חלק עם בשר למעלה, חלק עם יין אדום, חלק עם יין לבן. בקיצור, בדרך כלל בשר בבישול ארוך יוצא טוב.

להמשיך לקרוא

בולונז לענת של אבי

אבי וענת היו כאן במסגרת ירח הדבש שלהם לפני כמה חודשים.

כשבאים אלינו אורחים, אני משתדלת להכין אוכל שהם אוהבים – בשביל לפנק אותם שיבואו שוב (אלא אם כן אלה אורחים שהמטרה שלי היא שהם יפנקו אותנו – ואז אני מעמידה אותם לבשל לי, עיין ערך רשימת המאכלים ששלחתי לרחלה לפני שהיא הגיעה לכאן או העובדה שהעמדתי את עירית להכין מרק ירקות, עוף בתנור וסלט חצילים ביום שהיא נחתה כאן…)

בקיצור, אבי וענת אמרו שלא צריך לקנות להם כלום. הם מסתדרים (בטח מסתדרים, באו עם מזוודה שלמה מלאה חטיפים, שוקולדים ומנות חמות. ובאמת שאני לא צוחקת כאן… הגעתם לאמריקה ואתם מביאים חטיפים??? זאת ארץ הזאבלה הכי גדולה בעולם! שלא לדבר על "מנה חמה",  באמא שלכם!!!!)

להמשיך לקרוא

?כחומר ביד היוצר

היום הייתי בכיתה של כפיר. אני מתנדבת בבית ספר ברמה דברים, אחד מהם הוא פעילות בחימר שעושים בכל כיתה פעמיים או שלוש פעמים במהלך השנה.

הפעילות היום היתה הכנת קעריות שעומדות על בסיס. האמא שהיתה אחראית על הפעילות ידעה בגדול מה צריך לעשות, אבל כשנכנסנו לעומקו של עניין גילינו שעשינו כמה טעויות. אחת מהטעויות היתה שהתחכמנו. .. כשהסתכלנו על קעריות הדוגמה ישבנו שהן קטנות מדי, אז הגדלנו אותן. מסתבר שלא היינו אמורות כי כשהילדים יצרו את השאריות בעזרת התבנית, הן יצאו גדולות מדי ולכן לא החזירו מעמד והשתטחו – ככה שבמקום לקבל קערה, הם קיבלו צלחת עמוקה. לא נורא…

להמשיך לקרוא

כפיר יוצא מגבולות הגיזרה

קצת לפני הלאווין, שאלתי את כפיר ויואב למה הם רוצים להתחפש. יואב אמר "לוק סקייווקר" וגרם לי לשמוח שוב על 32 הדולרים שהשקעתי בתחפושת הזאת לפני 4 או 5 שנים… התחפושת הזאת נלבשה בכל הלאווין ובכל פורים בזמן שעבר מאז, וגם לא מעט פעמים בבית – סתם ככה, בשביל משחק… (אגב, יום לפני הלאווין הוא אמר שהוא רוצה להתחפש לנינג'ה ואחרי שעברתי בין 3 בתים של חברים והשגתי את התחפושת, ברגע האמת הוא חזר ללוק סקייווקר….)

כפיר החליט על משהו שונה. הוא רצה להתחפש למשהו אחר. משהו שהוא עושה בעצמו.

אז הוא ישב ומדד, חישב ועידכן, בדקנו יחסים, גדלים, מידות ואפשרויות.

להמשיך לקרוא

5 הדקות האיומות ביותר בחיים שלי

היום היינו בפארק שנקרא פונדרוסה. פעם היינו הולכים לשם הרבה, כי גן סמדר שיואב הלך אליו בשנתיים הראשונות שלנו כאן, זה ממש מעבר לפינה. כבר הרבה שנים שלא היינו שם, לפחות שלוש לדעתי.

היום, היה שם אירוע נטיעות שאירנו ה JCC והצופים המקומיים בשיתוף עם עיריית סאניוייל.

הגענו ב 12 מתוך מטרה לנטוע, אבל ברק ואלה ראו את המתקנים, עמוסי הילדים ישראלים לעייפה ורצו מיד לשם. הסתובבנו שם שעה וחצי בין  המתקנים, פגשנו חברים, ברק פתח את השפה על אחד המתקנים, היה נחמד, חמים ונעים בשמש.

להמשיך לקרוא