היום שלפני היום שאבא חוזר

התעוררתי היום בבוקר (יום ראשון) בשעה 7:52. אלה דיברה במיטה שלה ורמזה בעדינות וצחקנות שהיא רוצה לקום כבר. כפיר ויואב עדיין ישנו. ככה זה כשהולכים לישון בתשע וחצי, אחרי בוקר אצל תו-תו
ואחר צהריים אצל דניאל, ניב ואיילה.

כשהדלקתי את הטלפון לראות מה השעה (7:52, כבר אמרתי) ראיתי את האייקון שאומר שיש לי אי-מייל. אחרי שהחלפתי לאלה חיתול וקשקשנו קצת, הסתכלתי מה במייל. הכותרת היתה:

"שינויים בטיסות – אני נוחת יום מוקדם יותר"

לרגע תפסה אותי בהלה. מי שחי מספיק זמן בצל נסיעות ההיי-טק, יודע ששינויים בטיסות המשמעות שלהם היא עיכוב של יומיים לפחות במועד החזרה הביתה. לקח לי כמה שניות לעכל את החלק השני של המשפט ולהבין שבעצם הוא לא מתעכב, אלא חוזר יום מוקדם יותר, יייפייייי!!!!

להמשיך לקרוא

נסעה

חמש וחצי בבוקר. בדיוק חזרתי משדה התעופה. ענבר המריאה לניו-יורק לכמה ימים ומשם הביתה.

כל מי שמגיע אלינו גורם לנו שמחה גדולה.

כל מי שעוזב אותנו גורם לנו עצב גדול כי הפעם הבאה שנתראה תהיה בעוד הרבה זמן.

היה לנו כיף כשענבר היתה כאן. כל מי שאכל את העוגות והעוגיות שענבר עשתה חשב שזה כיף שענבר כאן. גם כל החנויות בסביבה חשבו שזה כיף שענבר כאן 🙂 …

כפיר התרפק על ענבר "והרשה" לה ללטף אותו בגב בכל הזדמנות שהוא רצה ויואב הפסיק לקרוא לה "חאלקו" (אנחנו לא יודעים מה זה אומר, אבל ברור שזה לא משהו טוב) וענבר לקרוא לה "ענברי" (הוא נתן לה את שם החיבה הזה בצורה עצמאית ללא כל הכוונה מהקהל או ההורים מסביב).
ו-אלה? אלה הרגישה מאוד נינוחה על ענבר (או כמו שענבר אומרת "כל כך  נעים לה עלי שהיא כל הזמן מחרבנת…")

תודה רבה שבאת אלינו ושיהיה לך כיף בניו-יורק 🙂

תחל שנה וברכותיה….

ילדה אחת על הידיים.
שני ילדים הלכו לשמוע שופר עם אבא שלהם.
דודה אחת הלכה לחברה.
3 מבוגרים עדיין לא יכולים לנשום מרוב אוכל בארוחת החג אצל ליאת וירון.
שני ילדים שאכלו מעט מאוד בארוחת החג אצל ליאת וירון ויאכלו עוד מעט שאריות.
ילדה אחת מגרגרת על המקלדת וצחקת בקול.
אמא אחת חושבת מה צריך לארוחה הבאה הבאה.

שקט בפנים ושקט בחוץ – ללא מנגינה וללא ציוץ.

ערב ראש השנה תשע"ג

ערב ראש השנה תשע"ג

שתהיה לכולכם ולכולנו שנה נפלאה, שמחה ומלאה באהבה ללא גבולות

טוב שכן טוב….

ביום שעברנו לגור בבית הזה, הגענו לקבל את המכולה. הייתי מאוד מוטרדת כי הייתי בטוחה שאין אף ישראלי ברחוב (עובדה שהתגלתה כשגוייה מיסודה – יש לפחות 6 משפחות ישראליות ברחוב שלנו).
מיד כשנכנסנו לרחוב, ראיתי מישהי עם ילד שנראו לי מוכרים ואז הבנתי שהם מוכרים לי מהגן של יואב. יצאתי מהאוטו עוד לפני שזאביק חנה, וניגשתי אל האמא ואמרתי לה: "את אמא מהגן של סמדר" – וככה הכרתי באופן רשמי את הילה, ויואבי הכיר את תו-תו.
להמשיך לקרוא

Veni, Vidi, Vici

חודש שלם לא כתבתי. האמת, לא באמת היינו פה. באותה מידה יכולנו להיות בגלקסיה אחרת. ככה זה הרגיש לפחות. אחד החודשים הכי עמוסים בחיים שלנו, מתחרה בקלות בחודש שלפני החתונה ……

בחודש הזה, אורנה, רועיקי ונונו הגיעו אלינו. היינו ביוסמיטי עם רחלה, שלחנו את רחלה חזרה הביתה לישראל, היינו שבועיים בדרום קליפורניה. היינו בסן פרנסיסקו כמה פעמים. היינו בבית מעט מאוד ימים. אבל עכשיו השעה מאוחרת מכדי להרחיב על כל זה….

לא היינו בקשר עם העולם בכלל (ועם שאר העולם סליחה :-)).

היום אורנה, רועיקי ונונו חזרו הביתה.

פתאום הבית שקט (הילדים שלנו בעידודו ובניצוחו של רועיקי, ונועם הרעשנית הזאת ( 🙂 ) עשו רעש מפה ועד השמיים :-)), ויש המון מקום ולאן שאתה הולך אתה לא נתקל באף אחד, או לפחות ככה זה מרגיש….

וזה קצת שמח, לקבל את השקט שלנו בחזרה, אבל זה גם קצת עצוב. הרבה. היה לנו כיף גדול בחודש הזה והבית היה מלא רעש והמולה כמו שאנחנו אוהבים, עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים וביחד עם החודש וחצי שרחלה היתה כאן, הרגיש לנו מאוד בבית – הבית שלנו…..

שוב נהייתי רגשנית, ככה זה כשנפרדים להרבה זמן…..

אוהבים אתכם, וכבר מתגעגעים 🙂

 

זנוח

לא – עוד לא ילדתי.
כן – אני כבר מאוד אשמח אם זה יקרה.
לא – זה לא נראה באופק.
כן – אני נראית נהדר לשבוע 39.
לא – כמעט לא עליתי במשקל.
כן – אני ממש שונאת שקוראים לי "שמיינה" או ששואלים אם "את עדיין בהריון? או "עוד לא התפוצצת?"
לא – אני לא צריכה עזרה בינתיים (בטח, כי רחלה הגיעה היום ותהיה איתנו בחודש וחצי הקרובים).
כן – אנחנו נודיע לכולם כשהלידה תסתיים.
לא – אנחנו באמת לא יודעים מה המין של העובר.

להמשיך לקרוא

שלח לי שקט…

חודש וקצת מתישים במיוחד עברו על כוחותינו. מאז פורים הרגשנו כאילו אין רגע דל פה. מסיבות, חגיגות ימי הולדת, המון דברים חדשים שקרו, מעט שעות שינה והרבה הרבה עניינים בדרך.

עייפנו. עייפתי. הייתי צריכה קצת זמן שקט.

להמשיך לקרוא

Dimonds are a girl's best friends

כבר שכחתי  (או שאף פעם לא באמת ידעתי) כמה זה כיף לנסוע באוטו גדול וגבוה. כבר שכחתי כמה זה כיף לשמוע את הגלגלים מתגלגלים במהירות ואת המנוע נוהם בנהמה גרונית ועמוקה כשמניחים את הרגל על הגז. שכחתי כמה זה כיף שיש מרחב תמרון באוטו. שכחתי כמה זה כיף ג'יפ (אפילו שהוא לא 4X4 ולכן לא באמת יכול לרדת לשטח – אבל בינינו, מי צריך שטח פה בעיירות הפרברים של עמק הסיליקון כשיש את כל החנויות שאפשר לקנות בהן המון דברים ולמלא את הבגאז' הענקי של האוטו???)

להמשיך לקרוא

בית חדש ושנה חדשה

אומנם באיחור, אבל אם לא עכשיו אז מתי????

ביום שלישי בערב, ערב לפני ערב ראש השנה, זאביק הלך לחתום על החוזה על הבית של וולטר. הבית של וולטר נמצא באיזור שהוא בכלל לא האיזור שחיפשנו בו בתים, החצר בו לא גדולה (ויש בה כמה עצים שמקטינים מאוד את שטח החצר) הבית מלא בשטיחים (רע מאוד כשיש ילדים קטנים) ומטבח עם מעט מדי מקומות איחסון (ואפילו אני יודעת שלמרות שמסרתי הרבה דברים מהמטבח שלי – לא הכל ייכנס פה…).

ככה שהבית הוא פשרה, אבל פשרה לא רעה ובעיקר הוא הוציא אותנו מהדירה הזמנית שבה הילדים כבר איבדו את שפיות דעתם (האמת היא שאני איבדתי את שפיות דעתם ואת דעתי – אבל בואו לא נהיה קטנוניים).

להמשיך לקרוא

מרק מסמר

אני יודעת אני יודעת – ממש לא בסדר מצידי, שום עדכון על הבית החדש, על ראש השנה, על הטיול עם משפחת הרשקוביץ (היה כיף!!!!!), על שבוע הצי והמצעד בסן פרנסיסקו… אבל בא לי להשוויץ – אז כל השאר יחכה….

כזכור (או שלא) – המכולה שלנו נשלחה מישראל חודש וחצי לפני שנסענו והגיעה לנמל אוקלנד יומיים לפני שאנחנו נחתנו בארצות הברית. בגלל שלא היה לנו בית להעביר אליו את הדברים, הוציאו את הדברים מהמכולה והעבירו אותם לאיחסון. בערב ראש השנה העבירו לבית שלנו את הדברים מהאחסון. איפשהו בין ההעברות איבדו לנו חצי מהסוכה ונשארו לנו רק 4 עמודים עומדים (כל ה- 8 האופקיים אבדו כלא היו 🙁 ).

להמשיך לקרוא