(רביעי, 3 לאוגוסט, 2022, ווסט ילוסטון, 5 דקות נסיעה מהפארק)
חלק מהעניין, כשמטיילים עם חברים, וגם כשמטיילים הרבה זמן – זה לדעת מתי לעשות הפסקת מנוחה. כזה היה היום הזה. אחרי יום האתמול, שהתחיל ביציאה מהבית ב 9:30 בבוקר והסתיים בהגעה לבית אחר בשעה 10:30 בלילה, הוחלט ברוב קולות לנוח, במקום לטייל בילוסטון.
אז קמנו בקצב שלנו, אכלנו אחלה ארוחת בוקר ונחנו. הילדים יצאו החוצה לשחק לארפ, ואנחנו ישבנו על כיסאות והתבשלנו יתר על המידה בשמש. (אני לא חובבת שמש וחום…. כמה טוב שהחלטנו לחזור לישראל….)
בצהריים, צעדנו 100 מטרים ונכנסנו למסדעה ומיד אחרי כן – נכנסנו לאוטו ונסענו לראות נוף, שאיננו "הפארק הלאומי של ילוסטון", זאת אומרת – סתם נוף, שהמקומיים חיים בו, בלי איזו שהיא הגדרה של פארק לאומי, מקומי או משהו. זה מה שיש להם בתור החצר האחורית של הבית:
הילדים כמובן לירפפו גם על חוף האגם…
אלה בחרה לא לבוא איתנו ונשארה לבדה בבית במשך שעתיים או יותר (אני לא אפרט יותר מדי את רמות העצבים שחטפתי על זה שהיא לא באה איתנו, רק תדעו שזה לא באמת מה שרציתי שיקרה…)
בערב, ארוחת ערב של סטייקים בחסות זאביק ועופר, והחלטה לקום בשעה הלא הגיונית 6 בבוקר למחרת, כדי לנסוע לראות בעלי חיים…. אני כבר צופה שיהיה יום עצבני וקשה מחר… שיהיה לנו בהצלחה…