טוב הפוסט הזה כבר היה כתוב מאמצע חנוכה בערך, אבל רק עכשיו סיימתי אותו…. אז מה אם הוא לא ממש רלוונטי כבר???

חנוכה הגיע – איזו שמחה…8 ימים של חג שרק אוכלים בו ומשמינים (בעצם, כל החגים כאלה, לא???).

חנוכה הצטרף השנה לחג המולד וביחד נהיו לנו שבועיים וחצי של "WINTER BREAK". עד שהגענו לארצות הברית חשבתי שישראל מחזיקה בשיא העולם בחופשים מבתי ספר. ובכן התשובה היא שלא. ארה"ב בטוח מחזיקה בשיא. בכל חודש יש כאן לפחות יום אחד של חופש מאיזו שהיא סיבה
(President day, Mathin Luther King Day, Thanks giving, veterns Day, Cristmiss, New  year  וכו' וכו' וכו).
אם במקרה יוצא שהחג נופל על סופ השבוע, אז משלימים את ימי החופש משני הצדדים של
סופ-השבוע, למשל חג המולד יוצא השבוע בשבת-ראשון, אז במקום הימים האלה, כולם יוצאים לחופש משישי ועד שני (כולל) – שווה אם אתה איש עובד…

סוף השבוע של חג ההודיה (שהיה לפני חודש בערך) הוכרז בשנים האחרונות בתור "Black Friday Weekend", או בתרגום חופשי "סופהשבוע של יום שישי השחור". התואר ניתן לסופ השבוע הזה ע"י המשווקים ברחבי ארצות הברית, מאחר וסופ השבוע הזה באופן מסורתי הוא סופ השבוע שבו המכירות הן הכי נמוכות בשנה – אנשים סיימו את הקניות לחג ההודיה ועדיין לא התחילו את הקניות לחג המולד. כדי להעלות את נתוני המכירות, המשווקים, כולם עד האחרון, דופקים מבצעים שחבל על הזמן בסופ השבוע הזה, והעם האמריקאי (והישראלים, וההודים, והסינים וכל העולם כולו) עומדים בתור מחוץ לחנות במשך שעות ושועטים פנימה עם פתיחת הדלתות (כבר היו מקרים של ריסוס תרסיס גז ומכות עד המוות על מוצרים שונים… חדוות הקניות במיטבה….). פעם המבצעים היו רק בימי שישי – אבל עכשיו הם מתרחשים לאורך כל סופ השבוע.
יום שני, שאחרי "יום שישי השחור" נקרא "CIBER MONDAY" שזה בעצם אותו דבר, אבל עבור רכישות באינטרנט.

אנחנו נסענו לטייל עם אלי ותמר לכיוון מונטריי בחג ההודייה ולכן פספסנו את קדחת הקניות. כששבנו ביום ראשון בערב הביתה, דיברתי  עם ליאת (כוהנת הקופונים הגדולה) ואמרתי לה שאני רוצה לקנות מיקסר. תוך כדי שיחה, ליאת נכנסה לאינטרנט ובדקה לי בכל מקום אפשרי ופסקה שלא כדאי לי "עדיף לך לקחת מציפי את הכרטיס של KOHLS וללכת לקנות שם, תקבלי הנחה של 20% וזה יצא לך בסופ 300$ במקום 380$ – אחרי כל ההורדות". סבבה. במועד אחר…

בחצות וחצי (בלילה, כן?) קיבלתי סמס. מאחר וכבר הייתי בשלבי נמנום זאביק בדק בשבילי. ליאת שאלה אם אני ערה. לא.
בשבע בבוקר, שוב קיבלתי סמס "תתקשרי אלי מיד כשאת קמה. ליאת". מיד זינקתי מהמיטה והלכתי למחשב. ליאת התיישבה באמצע הלילה לחפש משהו אחר ומצאה מבצע על מיקסרים בסביבות ה-200$ (אחרי החזרים למיניהם) בדיוק על המיקסר שרציתי. עוד לפני שהתקשרתי אליה- הוריתי לזאביק לרכוש לנו אחד בצבע אדום (לא היו אפשרויות אחרות מלבד כסוף). גם ליאת קנתה (במחיר הזה, ברור שהגיע להחליף את המיקסר הישן כבר, אז מה אם הוא בן 4????)

מאז שהוא הגיע אלינו, הוא הספיק לעבוד כבר די הרבה. פיתות, חלות והלהיט העדכני: סופגניות…. יומיים אחרי שקיבלתי אותו, דיברתי עם סמדר, הגננת של יואב על מסיבת חנוכה והתנדבתי להכין סופגניות (או כמו שרחלה נוהגת לומר "מכיתה ג' אותו דבר. תפסיקי להתנדב להביא עוגות ותתחילי להתנדב להביא בייגלה"…). היתה רק בעיה קטנה אחת – אף פעם לא הכנתי סופגניות…

בצר לי, פניתי של המנטוריות של לענייני אפייה: ענבר אחותי ונעמה הראשונה. שתיהן מופלאות בתחום האפיה והעוגות ובחיים הקודמים של שתיהן הן עבדו ביחד אצל רפי כהן במסעדת רפאל. שתיהן המליצו על המתכון של אידילסון 10. מיד ניסיתי. יצא בצק מעצבן. קשה, לא נעים לעבודה ועשה לי כאבים בכתף בזמן שגלגלתי אותו לספגניות. והטעם גם לא משהו.  בדקתי עם ענבר וניסיתי שוב. אותו דבר. לא כיף!!!!

ניסיתי גם סופגניות אפויות – או כמו שזאביק אמר "נחמדות הלחניות עם הריבה האלה" – נפסלו אחרי ניסיון אחד….

למחרת ישבתי מול האינטרנט, וחיפשתי מתכונים. באחד הקטעים המצולמים ראיתי שף אחד נחמד מכין סופגניות שנראות אחלה, אבל לא הצלחתי למצוא את המתכון המצורף (בדיעבד התברר שהשף הוא אורן גירון, שף ידוע מסתבר, והסיבה שאני לא מכירה אותו היא שאני לא רואה טלוויזיה …..).
ואז גיליתי את המתכון של רפי כהן (שאינו אהוד במקומותינו בשל עברו הבלתי נעים עם המנטוריות שלי….) והחלטתי לנסות. יצא סבבה לגמרי.

מכאן והלאה, הדרך לטיגונים רבים היתה קצרה מאוד. רק בניסיונות עשיתי מעל 100 סופגניות. לגן של יואב טיגנתי 90. לגן של כפיר עוד 40. בערב ראשון של חנוכה טיגנתי 40 ובערב השני והשלישי הזמינו ממני ככה שטיגנתי מעל 100 בכל ערב. בערב הרביעי והחמישי לא טיגנתי בכלל – נסענו לטייל צפונה מסן פרנסיסקו (מצריך פוסט נפרד, יש ערימה של כאלה).

נר שישי של חנוכה, שחל השנה ביום ראשון בערב, הוא יום ההולדת של זאביק. באופן מסורתי היינו עושים הדלקת נרות חגיגית עם הרבה נרות עם החברים מהג'יפים, המשפחה של זאביק ועוד כמה וכמה חברים. השנה (משום מה), חסרו לנו המשתתפים הקבועים – אבל השלמנו אותם עם חברים חדשים מכאן ומשם. היו (לא כולל הילדים): אלי ותמר, רני ומעיין (ואלמוג, אחותה של מעיין), ציפי ומשה, ירון (בלי ליאת), דדו (בלי זיו) ודורית וברוך (חחברים של אלי ותמר). בנוסף היו פה עוד 11-12 ילדים.

היה אוכל חלבי (היה לי טעים!, טוב, עשיתי מה שאני אוהבת לאכול) והיתה חברה מצויינת, ובסוף היו המון סופגניות, שנגמרו כמעט כולם (ביחס של 1:3 לכמות האנשים בערך). נראה לי שגם לזאביק היה כיף (אחת ההנאות הגדולות של זאביק זה המון חנוכיות שמדגישות את יום ההולדת שלו – והיו לנו פה לא מעט חנוכיות באותו ערב…).
הילדים מאוד שמחו והיה להם כיף והבית נראה שוקק חיים (ומבולגן כמו בכל יום :-)). בסוף הערב, כפיר הזמין את קרן (של משה וציפי) לישון אצלנו ערב אחד ואף הגדיל לעשות והראה לה את המיטה הנפתחת מהמיטה שלו ואיך הוא יכול לקפוץ אליה ולהתגלגל על מי שישן בה (בבית קרן סיפרה למשה שהיא תבוא לישון אצל כפיר לילה אחד והוא יבוא לישון אצלה לילה אחד…).

בערב האחרון טיגנתי סופגניות רק להדלקת הנרות שעשינו עם משה וציפי. מה שנשאר הלך לעבודה של זאביק למחרת. כל כך הרבה טיגונים בשלושה שבועות לא עשיתי בחיים שלי. אבל עכשיו אפשר כבר להסכים שבחיים יותר לא נקנה סופגניות מוכנות. מרבית הקהל טוען שהסופגניות שלי הרבה יותר טובות מהקנויות (החלק היחיד בקהל שלא טוען ככה הוא זאביק שאמר לי "טעימות הסופגניות שלך, אבל אלה שקונים בשוק יותר טעימות…" פחחחחח).

למה בכלל כתבתי את הפוסט הזה?
* קודם כל כדי להשוויץ שאני כבר יודעת לעשות סופגניות (טובות).
* דבר שני כדי לספר לכל העולם שלזאביק היתה יומולדת לפני שבוע (ומי שלא התקשר להגיד מזל טוב
– אף פעם לא מאוחר מדי!!!).
* ודבר שלישי כדי לספר שבכל פעם שהכנתי סופגניות, כפיר הצטרף אלי והכין יחד איתי. בהתחלה הוא הכין בגודל של כדודי טניס, כמוני, ואז הוא התחיל להכין סופגניות פצפוניות שעשו אותו ואת יואב מאוד שמחים כשהם אכלו אותן. בכל פעם שהוא הכין את הסופגניות הוא אמר לי "אמא, תראי, אני מגלגל תוך כדי לחיצה" ואני רק הנהנתי ולא הבנתי מאיפה הוא הביא את זה. באמצע החג, הסתכלתי שוב בסרטון של אורן גירון, כי רציתי לבדוק משהו בצורה שהוא מכין ואז גיליתי שכשהוא מכין מהבצק כדורים בגודל של כדור טניס הוא אומר "אני מגלגל את הבצק לכדור תוך כדי לחיצה…." – הילד שלי יהיה שף גדול יום אחד :-).

ולמי שרוצה מתכונים לשנה הבאה:

מתוך המתכונים של רפי כהן ברשימה המצורפת, אני עושה את "סופגניות קלאסיות במילוי ריבת
וברבר", בלי קוניאק ועם ריבת תות – הבצק צריך להיות צמיגי אבל לא נוזלי – יוצא סבבה לגמרי לדעתי.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3818017,00.html

השף אורן גירון עושה סופגניות שנראות מעולה (אני מודה שבעיני מי שטעם את הנגלה האחרונה, המתכון הזה פחות אוורירי מהמתכון של רפי כהן ולכן הוא יישאר המנצח הבלתי מעורער שלנו), אבל בעיקר אני נותנת את הלינק אליו, כדי שתראו את ה"טריק" שהוא עושה עם נייר אפייה בתוך השמן – מקל מאוד מאוד על הטיגון ומונע כוויות משמן קופץ (ובכלל הוא עשה עבודה יפה על הסופגניות האלה….). הסרטון פה:

http://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&frm=1&source=video&cd=1&ved=0CDoQtwIwAA&url=http%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DzXzebptW_gM&ei=CAbfToTABeqoiALRx7SsCA&usg=AFQjCNE46EKk551w0UmCbhiy9YN3wiq1uQ

 המתכון פה:

http://sf.tapuz.co.il/article-771-1-6237-89465/

 מי שמתעקש לנסות את הסופגניות של אידלסון 10 (שיכין את חגורת הכתפיים שלו לכאבים בגלל גלגול הבצק, כי הוא מאוד קשה…)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3190754,00.html

בכל מקרה, אומנם כבר עבר ונגמר, אבל שיהיה חג חנוכה שמח!!!