(יום שלישי, 5 ליולי, 2022)
במקומיים – אני מתכוונת ליתושים. אוף, כמה יתושים. זאביק מצא לנו מסלול מקסים בטבע. דרך שהולכת בין העצים ויורדת אל הנחל. שקט ממש, ושמש. בסוף הדרך אמורים לראות סלמונים קופצים והמטיילים שעולים מלמטה מספרים בשמחה שראו כמה פעמים במהלך הבוקר והצהריים אמא דובה עם 3 דובונים, מנסים לתפוס דגים.
המסלול הוא באורך 3.5 קילומטר בערך לכל כיוון. התמרחנו בקרם הגנה, שמנו כובעים וספריי נגד יתושים. חמש דקות לתוך המסלול והיתושים עטים עלינו מכל כיוון. אי אפשר לעצור לשניה. חייבים להיות כל הזמן בתנועה, אחרת היתושים פשוט מתנחלים עלינו. זוועה ממש.
ירדנו כל הדרך עד נקודת התצפית. שנמצאת המפלים. אין מה לומר – יפה כאן מאוד, ויש שניים או שלושה סלמונים. אבל דובים – אין… כנראה שגם הם, כמו הדובים ביוסמיטי, ילוסטון וכל מקום שהיינו בו, קיבלו התראת סמס "הנוימנים מגיעים!" לפני שהגענו וחזרו למאורה שלהם…
בדרך חזרה, אני כבר סוחבת רגל, הגב שלי עדיין גמור מהמאמץ בשבועיים האחרונים, ואני סובלת מכאבים. הגב מקרין לכיוון אגן הירכיים והרגל העליונה. בשיתוף עם כאבים כרוניים בקרסול ימין – אפשר להבין למה אני מרגישה שהקראוון רחוק מדי….
זאביק לא מוותר על הסלמונים הקופצים ולוקח אותנו למקום בטוח. במקום הזה, יש סכר קטן מאוד, בטח יש כאן מערכת שמיועדת לאיסוף ביצי סלמון. מתחת לסכר, מאות דגי סלמון מנסים לקפוץ מעל המדרגה ולעבור את הסכר בדרכם למקום שבו הם נולדו, כדי להשריץ (?) שם את הביצים שיבטיחו את דור ההמשך של הסלמונים. כמה סלמונים קופצים חזק מדי אל המדרגה שנמצאת מחוץ למים ובתנועות גמישות של קפיצות עם כל הגוף – חוזרים בחזרה למים. אין ספק שהם עובדים חזק על ה core 🤪
אני מודה שאני לא מבינה את הקטע של הסלמונים. מה הרעיון לחזור במעלה הזרם, שנה אחרי שנה ,כדי להשריץ דווקא במקום שבו נולדת? מה כל כך מיוחד במקום הזה, שמביא אותם לחזור לשם? הם לא מבינים שהציידים הטבעיים (הדובים, אריות היום וכו') וציידים הלא טבעיים שלהם (בני האדם) קלטו את הקטע והם עכשיו אורבים להם בפתחת הנהר או בונים מפעלים לאיסוף ביצי סלמון וסלמונים בדיוק במקומות האלה???
ביום הלפני אחרון של הטיול, ביקרנו באתר שיש בו מפעל כזה, עם סיור מודרך אישי באמצעות מסכי מולטימדיה וכו' – ושם ממש הפכו את זה לתעשיה: חולבים את הביצים מהנקבות, את החלב מהזכרים ומגדלים את הביצים באינקובטורים עד שהם נהיות דגים ואז משחררים אותם לטבע, רק כדי שאחרי שנתיים הם יחזרו בדיוק לאותו מקום…
ועדיין, יש משהו מרשים בכמות כזאת של סלמונים שמצטופפת ומנסה למצוא את דרכה במעלה הנהר. וכשאחד מהם.מצליח לקפוץ מעל המדרגה, כולנו שמחים ומעודדים כאילו שהיה כאן איזה טאץ' דאון משהים של פטריק מאהומס 😉
כאן, ישר לחניון הלילה. כמה שלא ניסיתי להיזכר איפה ישנו בלילה הזה – לא הצלחתי. כנראה שלא היה מרשים במיוחד… אין שום סיכוי בעולם…. מכאן זה באחריות זאביק.