מספר אנקדוטות של כפיר שנאספו בחודשים האחרונים….

****************************************************************************************************

כפיר: "אמא, אפשר באופן חד פעמי מטבע שוקולד?"
אמא: "באופן חד פעמי, כן"
כפיר: "אמא, באופן חד פעמי זה גם כלים"

****************************************************************************************************

כפיר: "אמא – בחמש הקצת CIRCLE שלו זה למטה ובשתיים הקצת CIRCLE שלו זה למעלה. זה

ההבדל בינהם.
אבל בתשע הקצת CIRCLE שלו למטה ובשש הקצת CIRCLE שלו למעלה...."

****************************************************************************************************

כפיר: "אמא, את יודעת איך אפשר לגדול חוץ מאשר לאכול?"

אמא: "איך?"
כפיר: "פשוט צריך לישון"

****************************************************************************************************

שמענו את השיר "פנס בודד":

"היה היה פנס בודד בקצה שכונה

והוא האיר את ילדותינו הקטנה

והוא האיר את משחקי המחבואים

ולאורו היו הקדרים באים."

כפיר: "אמא, מה זה קדרים?"
אמא: "קדר זה מישהו שעובד בחימר, אבל פה בשיר מתכוונים למשחק תופסת שבו כל הילדים חוץ מאחד עומדים בשורה והילד שלא בשורה עומד מולם ורץ אליהם וצריך לתפוס אותם. מי שהוא תופס מצטרף אליו"
כפיר: "אז אם הוא רץ ותופס אחד, כמה תופסים יהיו?"
אמא: "כמה?"
כפיר: "שניים"
אמא: "נכון"
כפיר: "ואם השניים יתפסו כל אחד אחד, כמה יהיו?"
אמא: "כמה?"
כפיר: "ארבעה"
אמא: "נכון"
כפיר: "ואם הארבעה יתפסו כל אחד אחד, כמה יהיו?"
אמא: "כמה?"
כפיר: "שמונה"
אמא: "נכון"
כפיר: "רגע, רגע ואם בהתחלה כשהיו רק שניים הם תפסו רק אחד ביחד, כמה יהיו?"
אמא: "כמה?"
כפיר: "שלושה"
אמא: "נכון"
כפיר: "ואם הם יתפסו רק שניים ביחד…." (וככה זה נמשך ונמשך עד עצם היום הזה….)

****************************************************************************************************

אמא: "איך נהיית לי כל כך גדול, רק נולדת ועכשיו אתה כבר כמעט בן חמש"

כפיר: "אמא, לא רק עכשיו נולדתי. כבר לפני שלוש אולי ארבע שנים…"
אמא: "אולי חמש?"
כפיר: "אהה, כן…." (מה שמוכיח שבלונד זה לא רק עניין של בנות :-))

****************************************************************************************************

יואב מראה סוכריה על מקל: "אמא, תראי מה בחרנו"

אבא: "מתי נאכל אותו?"
כפיר: "בעשר וחצי"
אמא: "למה בעשר וחצי?"
אבא: "ככה, זה בזמן טוב, בין ארוחת בוקר לארוחת צהריים"
כפיר: "זה כמו קינוח של בראנצ'"