באחת מארוחות הערב, כפיר סיים את הסלט שלו (מלפפונים ופלפלים, בשום אופן לא עגבניות) וביקש עוד סלט. מכיוון שהיינו באמצע ארוחת הערב, זאביק אמר לו שהוא יכול לקבל מהסלט הרגיל (מלפפונים, פלפלים ועגבניות) ולהוציא לעצמו את העגבניות, או שהוא יכול לקבל מלפפון שלם.
כפיר: "לא. תחתכו לי סלט של מלפפונים ופלפלים".
אבא: "אנחנו באמצע האוכל עכשיו. אנחנו לא חותכים עכשיו סלט"
כפיר: "לא, לא סלט. רק מלפפון אחד. תחתוך ככה לאורך, ואז תחתוך קטנים, ונערבב עם גבינה…"
איך אפשר להגיד לא לכזה דבר? (מיד רחלה קמה וחתכה לו שני מלפפונים :-))
***************************************************************************************************
כפיר עכשיו לגמרי בעניין של מספרים וחישובים. זה התחיל מהיכולת להגיד את כל המספרים עד מאה. זה עבר ל: "אם נשים 2 ואחריו נשים 5, מה יצא לנו" – "עשרים וחמש". מכיוון שעשינו את החישוב הזה בראש ולא כתבנו, מאוד הופתעתי כשהוא אמר לי יום אחד בדרך: "אמא, כתוב פה 3 ואחריו 5, אז זה 35"…
ומאז הוא מקריא את כל השלטים של מספרי הכבישים בדרך (35, 92, 85 … ) וגם את כל השלטים של המהירות המותרת …
אחר כך התחילו להיות חישובים כדורגל:
אמא: "אם יש 10 שחקני כדורגל ועוד שוער אחד, כמה שחקנים יש לנו על המגרש?"
כפיר: "11"
אמא: "ואם יש לנו שתי קבוצות שבכל אחת יש 10 שחקנים, כמה שחקנים יש לנו על המגרש?"
כפיר: "20"
אמא: "ואם יש לנו שתי קבוצות שבכל אחת יש 10 שחקנים ועוד שוער אחד בכל קבוצה, כמה שחקנים יש לנו על המגרש?"
כפיר: "20 שחקנים ועוד 2 שוערים, יש 22"
והשבוע בארוחת הערב כבר הגענו ל:
אבא: "כמה זה 20 ועוד 4"
כפיר: "24"
אבא: "כמה זה 30 ועוד 7"
כפיר: "37"
אבא: "כמה זה 100 ועוד 40"
כפיר: "140"
אבא: "כמה זה 140 ועוד 7"
כפיר: "147"
אבא: "כמה זה 140 ועוד 10"
כפיר: "150"
אבא: "כמה זה 100 ועוד 50 ועוד 5"
לקח זמן אבל בסוף בסוף הגענו ל -155…
*********************************************************************************************
היום בדרך חזרה מהגנים הקשבנו לשיר הזה:
כפיר: "אמא, נכון שאם ניגע בזה – זה יתפרק?"
אמא: "לא הבנתי"
כפיר: "נכון שאם ניגע בזה – זה יתפרק?"
אמא: "מה זה "בזה""?
כפיר: "בשיר"
אמא: "לא הבנתי"
כפיר: "השיר, שהוא כל כך עדין…." (שאם ניגע בו הוא יתפרק…)
*****************************************************************************************************
ארוחת שישי, אוכלים מרק עוף (של רחלה !!) ואטריות.
כפיר: "נכון שאטריות, אז במפעל, עושים אותם פסטה ארוכה ארוכה, ורק אז, חותכים אותם לאטריות !!"
*****************************************************************************************************
ואחד על יואבי – בכל בוקר כשהוא קם הוא מיד בא למיטה שלנו, וברוב התרגשות הוא שואל:
יואב: "אמא, איפה התינוקת?"
אמא: "התינוקת כאן"
יואב: "אהה, אבל אני לא רואה אותה"
(מראה לו את אלה)
אמא: "אבל יואבי, איך קוראים לתינוקת שלנו?"
יואב: "אני לא זוכר…"
מה שמראה שהוא אוהב אותה אהבת אמת – ללא תלות בסממנים חיצוניים כמו שם….
*********************************************************************************************************
ולסיום, עוד כמה תמונות מהשבוע האחרון:
סיפרתם אותם ועכשיו הם נורא דומים.
כפיר קיבל את הפינוק באוכל (ואת היכולת לתזז את רחלה ),ממני.
גם את ההבנה בטכנולוגיה של מזון .
את ההבנה במספרים הוא כנראה קיבל מכם.
אני רק יכולה לשער שאת ההבנה בכדורגל הוא קיבל מזאביק .
ויואבי מהמם. בסוף הוא יקלוט את השם. או את שמות החיבה .ואז הוא ילמד שבכלל לא צריך לקורא לה בשם, אלא לומרהיא : אמא, היא עשתה לי…
לא הבנתי את העניין עם העדין . הקשבתי לשיר פעמיים. לא תופסת. אפשר הסבר למוגבלים ?
תודה על התמונות .
בשעה טובה, אני רואה "ששוהם הספר" הגיע!!!! הם מראים נהדר אבל הם לא דומים בכלל.
נחפש חולצה צהובה לאלה להשלים את הסדרה.
תמשיכו לשלוח תמונות זה נהדר
לא שמעת שהשיר הוא שקט ורך ועדין? (בניגוד מוחלט למילים של השיר…..)
איזה ילד חכם 🙂