הכל פה שונה. אבל דומה. כמעט אותו דבר – אבל לא בדיוק.

הכל פה גדול. יותר. המון. יותר אנשים. יותר מכוניות. יותר סופרים. יותר קניות. פשוט יותר.

הילדים התחילו ללכת לגנים. יואב לגן סמדר וכפיר לגן רונית.

יואב התחיל ללכת כבר ביום שלישי. עושה עלי פלאוורות. כשאני הולכת הוא בוכה. כשאני חוזרת הוא בוכה. בין לבין – אפילו לא בכי אחד קטן. מזל שאני חזקה כמו שור. מחזיקה את היד של כפיר חזק חזק כשאנחנו יוצאים מהגן של יואב כדי שאני לא אוכל לרוץ חזרה פנימה כדי לקחת אותו ולברוח איתו הביתה.

בינינו – מה אני אעשה בבית עם שני הילדים ? זאביק אומר ש"עם כל הכבוד – את לא באמת בנאדם של HOME-SCHOOLING", ועם כל כמה שזה מעליב, כנראה שהוא באמת צודק.
הייתי ביחד עם הילדים כמעט חודש – ואני יוצאת מדעתי (או יותר נכון – דעתי יוצאת ממני). כנראה שזה באמת לא הם – אלא אני….

כפיר התחיל ללכת לגן רק אתמול, יום רביעי. הגן שלו דובר אנגלית, למרות שרונית הגננת היא ישראלית וכל הילדים ישראלים. רונית מדברת באנגלית לאורך היום, אבל עם כפיר היא מדברת בעברית (וגם עם עוד כמה ילדים). יש שם גם שתי סייעות נחמודות מאוד: קאתי ו-אמאלי.
אתמול כשלקחתי את כפיר מהגן שאלתי אותו איך היה בגן – כרגיל הוא ענה "אני לא מספר", לא חדש – אותה תגובה קיבלתי גם בגן דנה וגם בגן סאשה. אבל בערב הוא שאל אותי איך קוראים לגננות ואז הבנתי שלא אמרו לנו… והיום שאלתי אותו איך קוראים לילדים והוא גם לא ידע כי לא אמרו לו…. אפשר להבין למה הוא אמר לי הבוקר ( יום השני של הגן) "אמא, אפשר באופן חד פעמי, חד פעמי רק היום להישאר איתך בבית?". כמה קשה להיות ילד קטן שהגדולים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממנו – מה יותר פשוט מלקחת אותו ולעשות לו סבב שמות בין כל הגננות וכל הילדים האחרים? איך זכרתי לעשות סבב שמות לכל עובד חדש שהגיע לעבוד אצלי כדי שהוא ירגיש בנוח אבל לא חשבתי עם הילד שלי באותה סיטואציה?

כל יום כפיר ואני לומדים דברים חדשים באנגלית. בהתחלה למדנו את השמות של הארוחות ועכשיו את השמות של הצבעים והפירות. מדהים כמה הוא יכול לקלוט הילד שלי. עוד קצת והוא ידבר יותר ממני….

כשחזרנו מהגנים היום – יואב ישן. לקראת ארבע ביקשתי מכפיר להעיר אותו, אז הוא הלך לחדר נישק אותו, חיבק אותו ואמר לו: "יוא-בו-בו (ב' רפוייה ושורוק), יוא-בו-בו, תראה מי כאן… מי מתעורר אלי כדי לראות מי כאן…. יוא-בו-בי, תתעורר אלי…." – עמדתי ושטפתי בקבוקים וחייכתי לעצמי חיוך ענק, ככה אני מעירה את כפיר ותמיד חשבתי שהוא לא מספיק עירני כדי לשים לב….

זאביק שלח אותי להכיר את COSTCO מקרוב היום. למי שלא יודע, COSTCO זה מחסן ענק של אוכל, טלוויזיות, חומרי ניקוי, ביגוד וכל מה שעולה על דעתכם -אבל בגדול. מאוד בגדול. אין שם חבילות בגודל נורמלי. הכל בענק ובזול: קילו גבינה צהובה, 5 קילו תפוחי אדמה, 500 שקיות סנדביץ, 10 ליטר מיץ תפוזים. 25 קילו סוכר ועוד כל מיני ….

כבר הכרתי את הקונספט – אבל אני חייבת להודות שזה מרשים. קניתי כל מיני דברים שלא ממש היינו צריכים ולא קניתי שום דבר שהיינו צריכים. אפילו לא רימונים שכפיר ביקש (ויעשה לי את המוות מחר בבוקר) – אבל כן תותים….

שווה.