אני לא יודעת איך אצלכם, אבל כשאני יודעת מה עומד לקרות (ואם אפשר לפרוט לפרטי פרטים), אני כל כך הרבה יותר רגועה ויכולה להינות ממה שקורה, מאשר אם אני מגלה דברים תוך כדי שהם קורים.

היום היה היום הראשון של יואבי בקינדר. למי שלא יודע או לא קרא את הפוסט על היום הראשון של כפיר ב KINDERGARTEN אז אני מציעה לקרוא אותו כדי להתעדכן בתהליך הכללי :-). אני מודה שאפילו אני שכחתי אז נכנסתי עכשיו לקרוא וראיתי כמה קטנים וחמודים היו כפיר יואב ואלה לפני שנתיים בדיוק. אני מתעלפת 🙂

***************************************************************************************************

יואבי התחיל היום קינדר. זה גן חובה ובמשך היום ניסיתי להבין אם זה מוזר לי שהוא מתחיל, כי כשכפיר התחיל זה היה מוזר כי כל הזמן חשבתי שהוא הילד שלי הקטן וכשהוא עשה את המעבר מגן רונית לבית ספר זה היה צעד מאוד גדול בשבילי…

אבל יואבי הוא לא כפיר. וחלק גדול מזה זה בגלל שיש לו את כפיר ואז הוא לא חווה את הכל בפעם הראשונה.
נשמע מוזר המשפט הזה, לא? אני אנסח מחדש.

יואבי – שהוא ילד מהמם ברמות על, כולו מלא אהבה וטוב לב ועם עיניים ירוקות-כחולות וחיוך ממיס, הוא גם ילד גדול פיזית, ובעל כישורים חברתיים וספורטיביים משוכללים שמאפשרים לו להתחבר בקלות לכל אחד. כשאנחנו הולכים לפארק – אחרי 2 דקות הוא כבר עם משחק עם מישהו שאנחנו לא מכירים וחצי שעה אחר כך הם מעבירים דאחקות על הימים שלהם בפלמ"ח….

בשנה האחרונה, הדימיון הפיזי בין כפיר ליואב הלך וגדל והעובדה שתחומי העניין שלהם גם קרובים מאוד אחד לשני (ספורט ולגו – אלא מה?) גורמת לכל מי שמסביבם להתייחס אליהם הרבה פעמים בתור תאומים – ככה שברמה מסויימת יואבי כבר "הולך לבית ספר" ועובר הרבה דברים שקשורים לחברות ולחיברות (socialism) מעל שנה.

בקיצור, אחרי כל השיחה המעניינת שמעלינו, אני חייבת להגיד שזה לא מוזר לי בכלל. המקום שלו שם. אני בכלל לא מוטרדת מהיכולות האקדמיות שלו, הוא יסתדר מצויין בבית ספר.
וממש לא מוטרדת מהיכולות החברתיות שלו (כי בנגיוד לכפיר שלקח לו 4 חודשים למצוא חברים, יואבי תוך 5 דקות יהיה במרכז הילדים שרצים לכל הכיוונים).

ורק אני מוטרדת שהוא הלך לי לבית ספר ועכשיו אין לי אותו בבית 🙁 ואני מרגישה שלא ביליתי איתו בכלל מספיק זמן בתור "ילדון" ועכשיו אני תלוייה בלוח החופשות של בית הספר כדי לבלות זמן איכות רק עם המהממם הזה שלי…

*****************************************************************************************************

יואבי נכנס לכיתה מספר 5 (Room 5). שזאת הכיתה שהיתה של כפיר. ומלמדת שם Mrs. R (קיצור של ריטדורף) שהיתה המורה של כפיר לפני שנתיים.
ההבדל העיקרי הוא שעכשיו יש שם עוד מורה. זאת אומרת – הן לא מלמדות ביחד. הן מלמדות שבוע-שבוע, כמו טבחים בצבא. זה שיטה כזאת, שאין לי מושג מאיפה הם הביאו אותה.
המורה של כפיר ילדה לפני 4 חודשים. ומכיוון שהיא רוצה להמשיך ללמד ולא רוצה להפסיק להיות עם הילד שלה, היא מלמדת שבוע אחד ובשבוע השני היא בבית עם הילד שלה.
המורה השניה ששותפה לסידור הזה עושה את זה כבר כמה שנים, אין לי מושג למה.
שתי המורות האלה נחשבות מאוד טובות, אבל אני עדיין לא מבינה איך זה עובד ואיך דברים לא נופלים בין הכיסאות…
אני מניחה שנצטרך לחכות ולראות…

*****************************************************************************************************

אתמול הלכנו לראות את הרשימות כדי לדעת באיזו כיתה יואבי, ואז הלכנו לכיתה להכיר את המורות. ישבנו יואב, כפיר ואני ליד השולחן של הקבוצה של יואבי, קראנו את הדפים שחילקו לנו וחיכינו שיואבי יצייר משהו על הדף ששמו מולו. הוא לא היה מסוגל. הוא רצה, אבל ההתרגשות אכלה אותו…. הצעתי לו שניקח את הנייר הביתה ואם הוא ירצה הוא יצייר בבית. אבל זה לא התאים לו. בסוף הוחלט שנצייר שלושתנו ציור משותף. של גלידה. ברור….

*****************************************************************************************************

הבוקר, הצלחנו במפתיע לצאת בזמן ולהגיע מממממש בזמן לבית ספר. היה כל כך כיף לראות אותו שם. חמוד.
זאביק נכנס איתו לכיתה, בזמן שאני ליוויתי את כפיר (שנשאר עוד שנה עם המורה המאממת שלו ועם קיילב – החבר הכי טוב שלו).
כשנכנסתי לכיתה של יואב, כבר המורות רצו להתחיל את היום, אז רק נתתי לו נשיקה ושיחררתי אותו לדרכו. אני בטוחה שהוא יסתדר….

*****************************************************************************************************

כשאספתי את יואבי ב 11:30 מהכיתה, אחרי ששאלתי אותו איך היה היום הראשון ("בסדר" – מלא אינפורמציה, בדיוק כמו האח הגדול שלו), שאלתי גם איך היתה ההפסקה. מסתבר שהוא ועידו (ילד חדש שהגיע לא מזמן ופגשנו בפיקניק ביום שני) מצאו אחד את השני ושיחקו ביחד כל ההפסקה והיה לו ממש כיף. מיד אחרי זה נשאלה השאלה "הוא יכול לבוא אלינו לפליידייט היום?" – רק אצל ישראלים זה אפשרי בכלל לשאול את השאלה הזאת.
עשינו סיבוב מסביב למבנה של KINDER וכשחזרנו לכיתה שלנו מצאנו את עידו עם ההורים שלו – ליד הכיתה שלנו. שני משפטים והילד כבר הלך איתנו הביתה (הורים ישראלים הם חסרי אחריות מאיפה אתם יודעים שאני לא מכשפה שאוכלת ילדים קטנים לארוחת צהריים, אה?) .
הלכנו ברגל הביתה (אלה וברק בעגלה) ובדרך אספנו את מירב והילדים שלה (נועם-תמר, גיל-גול ונטע-יצהר) אלינו הביתה. הילדים שיחקו ממש יפה ביחד. ואחרי שמירב חזרה הביתה – אכלנו צהריים, שיחקו עוד קצת יפה מאוד ואז נסענו בחזרה לבית ספר לקחת את כפיר.
בדלת הבית, בזמן שהם נעלו נעליים (אחרי כמעט 3 שעות שהם ביחד, כן?) עידו אומר ליואב "תגיד לי עוד פעם איך קוראים לך ?" 🙂 כמה טוב שילדים מסתדרים נהדר בלי לזכור שמות או אפילו לדבר את השפה…

*****************************************************************************************************

זהו, תם לו היום הראשון ללימודים (או כמו שכפיר אמר "זה לא היום הראשון שהוא הולך לבית ספר – הוא כבר היה שם הרבה פעמים, זה היום הראשון שהוא לומד בו אי פעם בחיים". תודה באמת מילון אבן שושן…).
זה לא שאני לא מספרת לכם יותר דברים על היום הזה בבית ספר. זה שאני לא  יודעת. לנסות לסחוט משהו מהבנים שלי, זה יותר קשה מלסחוט מיץ מלימון ירוק קשה (שניגוד ל-אלה, שכל מה שאתה רוצה זה שהיא תפסיק לספר לך מה קורה בחיים שלה….)
תם לו היום הראשון, והיה לו יום מעולה, ולא יכולתי לבקש יותר טוב מזה בשבילו. כי כל מה שאני רוצה בשבילו זה שיהיה לו כיף בחיים ושיהיו לו חברים ושהוא יבוא בשמחה לכל מקום שהוא הולך אליו… ואם המקום הזה, זה מקום שהוא מחוייב ללכת אליו עוד הרבה שנים, אז לפחות שייהנה ממנו 🙂